What I learned and a jewelry organizer mini-tutorial (or: my adventures with a stylist part 2)

It’s been almost two months since my session with a stylist. After my previous post, the change had a little bit of time to set in, and I started feeling really bad. Look at all of those women crying on Trinny & Susannah or Tim Gunn’s Guide to Style and you’ll get an idea of what it felt like in the days and weeks afterwards. Even though I’ve gone through it, I can’t quite explain the feeling, I guess you just have to try it yourself to understand. Because it really is quite traumatic.

However, I did eventually get over the shock. When I put on clothes that I thought weren’t that bad and looked in the mirror – I saw what the stylist was talking about, they just weren’t flattering. That’s when I realized I had internalized the change and cleaned out my closet. Nothing less than perfect is left, except for casual hanging around the house wit the kids clothes.

Then I went shopping. I knew exactly the shapes and colors I needed, and didn’t stray one bit. It made the whole process much more focused, easy and fun. I added two questions to the shopping process: Not only is this nice, but also 1. Is it flattering to me? and 2. Is this consistent with my style?

365 Project: Day 65

Rain? On August 31st? Really?

365 Project: Day 64

I was at an absolute loss for an idea what to take a picture of, and this was right next to my bed. I was so tired, I took the picture and went to sleep.

I was already in bed when I thought of taking a picture of a set of 8 toy blocks we have, the idea being 8 squares(d) equals 64. But I was not getting up for that.

365 Project: Day 63

Just as meaningless as any other number, but cool anyway.

365 Project: Day 62

That looks like so much fun…

Crochet Cat Toy/Scarf Tutorial

A while ago I got a truck load of yarn from my mother. The black yarn is always useful, and the turquoise and light blue were used in a boy’s baby blanket I made as a gift. Here I am, “stuck” with about 5-6 balls of grey yarn, without an idea what to make. I asked some friends and readers, and everyone suggested various grey animals: mice, elephants and cats. I already made an elephant once and wasn’t happy with the result (I need to think of a better design than the pattern I used). Mice can be cute, but I really like cats, so I decided to go in that direction. Maybe I’ll make a mouse for the cat to play with next…
I made the body flat because I thought it was softer and more cuddly that way, but it can also be made into a cute scarf if you make the body long enough. You could also make it into a pillow by making 2 body pieces, stuffing them and sewing closed.



So, here’s how to make her (it’s definitely a she):

365 Project: Day 61

I know that quoting from the Lord of the Rings is incredibly geeky, so I won’t. This is just a small park next to our house, but I always get that LOTR, Narnia [or your favorite fantasy fiction here] feeling when we walk by.

That, or that we’re about to find something from a CSI episode in there.

365 Project: Day 60

I didn’t have much time to think about the picture of the day today, I ended up realizing the day was almost over while in the car. So this is what I decided to photograph.

365 Project: Day 59

I had a lot of trouble choosing a picture from our visit to the Herzliya marina, there were lots of pictures I liked. In the end, I decided to choose the picture this one because it was the most balanced sky/seawise and I didn’t have to edit it at all.

Today is the last day of our vacation week, we’re looking forward to a calm weekend without going anywhere special or doing much of anything…

נוטלה, חלק אינטגרלי מתזונה בריאה? לא ממש

כשזה מגיע למה שנקרא מזון בריא, אני לא אדוקה במיוחד. אני דוגלת באכילה מודעת ובמתינות – לא יותר מדי משום דבר. בעיני, לאכול בריא זה חשוב, אבל שום דבר רע לא יקרה מכך שנאכל ממתקים מדי פעם, במידה. אבל כשהאג’נדה בכל מקום היא מניעת השמנה ותזונה בריאה (אפילו אם הקשר בין שני הדברים האלה הוא לא בדיוק אחד לאחד) גם חברות המזון קופצות על העגלה ומנסות לשווק לנו מוצרים שהם ממתק (או חטיף) לכל דבר ועניין, כמזון בריא. רוב האנשים רואים את הכיתוב “בתוספת ויטמינים!” או “חטיף אפוי!” או “מופחת קלוריות!” על החבילה, ולא ממש טורחים לקרוא את האותיות הקטנות. ובנוגע להטעיות מהסוג הזה, אני מאד אדוקה. זה עולה לי על העצבים.

השבוע עיני צדה קופסת נוטלה. ברוב פאר והדר כתוב עליה “מחלב רזה”, ו”מיוצר עם 45 אגוזי לוז מובחרים לצנצנת” [הדגשה שלי]. הגדילו לעשות, ואפילו ציינו כי "ארוחת בוקר עם נוטלה היא דוגמא לארוחה טעימה ומאוזנת”. טעימה, כנראה. מאוזנת?

365 Project: Day 58

I’ve got hap-hap-happy feet, this time at the beach.

תהיי חכמה, לא רק צודקת, או: מכתב לילדיי, כשיגדלו

ילדה יפה וחכמה שלי,

אני רוצה להאמין שאני מגדלת אותך כאישה חזקה. כמישהי שמאמינה בעצמה וחושבת שהיא יכולה לעשות כל מה שרק תרצה. שיודעת לעמוד על שלה, ויודעת שאסור לאף אחד לפגוע בה. אף פעם.

אבל אני גם יודעת שיש כל כך הרבה דברים שאני לא יכולה להגן עלייך מפניהם. אני אפילו לא רוצה לחשוב על כל הדברים הרעים שמחכים בחוץ, ובוודאי שלא למנות אותם. אני רק רוצה שתשמרי על עצמך, כי לא את כל הפגיעות אפשר למנוע, אבל יש פגיעות שאפשר, וכדאי. אשמה – היא רק חלק מהסיפור. זה שזו אשמתו החוקית והמוסרית של הפוגע (ואל תשכחי שזו אשמתו), זה לא עוזר לך להמשיך בחייך. זה לא עוזר לך למחוק את הטראומה. זה לא עוזר לך להפסיק לשחזר את התמונות הקשות. זה לא עוזר לך להרדם בלילה. בסוף, אפילו אם יכניסו אותו לכלא (וגם זה רק אחרי תהליך ארוך וקשה), זה לא יעזור לך. וזה מה שחשוב: לי לא אכפת מהבחור או מהנסיבות. לי אכפת מזה שיהיה לך טוב ושלא יקרה לך שום דבר רע.

ולכן, הזהרי. פקחי עיניים. אל תפלי למלכודת הפסאודו-פמיניסטית שאומרת “אני יכולה לעשות מה שבא לי ולאף אחד אסור לפגוע בי”. קחי אחריות על עצמך.

365 Project: Day 57

OK, I admit – not one of my best pictures. Definitely out of focus. But that was a good lunch…

365 Project: Day 56

A day at the zoo (at Ramat Gan safari). I took a lot of pictures, but I liked this one especially because of the cool feeling of the water, and the nice effect of the reflection.

365 Project: Day 55

Went to the old city in Jerusalem, so the Wailing Wall had to be the picture of the day.

365 Project: Day 54

It’s just amazing how such a simple and elegant design can be so functional. I love the symmetry which still allows for flexibility when you need it. 4 minutes in the microwave and the bottles are sterilized, no pots of boiling water for me!
In case you’re wondering, it’s true that after the age of 1 we don’t strictly need to sterilize bottles, but we don’t run the dishwasher every day, and we do let the bottles sit around before washing them. I’ve seen what can grow in these formula bottles if they’re not clean enough, so to be safe – we sterilize them anyway. I hope that we’ll be off bottles as soon as possible, and I’ll be able to put the sterilizer away (at least until the next baby comes along).

365 Project: Day 53

As I was about to start making them, I realized I didn’t have enough oil. It was still early enough to go to the supermarket before it closed, so I hopped over there. I wasn’t surprised to see I wasn’t the only one in line with just a bottle of oil…

365 Project: Day 52

Sunset at the annual summer event from my husband’s work. I didn’t edit this picture at all (not so much as a straighten or crop even). I’m very proud of the result.

365 Project: Day 51

Happy birthday to my daughter Hodaya! I can’t believe she’s a year old already! It seems like just yesterday I was waddling around 9 months pregnant in the August heat…

365 Project: Day 50

That’s just plain weird.

365 Project: Day 49

He-hey! 49! That’s 7 squared!

365 Project: Day 48

Colors & textures in what’s left of the baby’s bath.

365 Project: Day 47

When you turn off the receiver, the numbers are so bright that you don’t even need a night light.

365 Project: Day 46

Vegetable soup in the making.

שתי הערות על המצב הכלכלי: בעלות צולבת ותמ"ל יוקרתי

כשיד שמאל יודעת טוב מאד מה יד ימין עושה

לפני שהתחיל גל המחאות ששוטף את ארצנו, קראתי כתבה על נושא שנדמה לי שנעלם מעיני רוב הציבור. אני יודעת שלמרות התעניינותי בנושאים כלכליים, לא הייתי מודעת לבעייה המסוימת הזו. "הבעלות הצולבת על נכסים ריאליים ופיננסיים בקבוצת שליטה אחת" נשמעת כמו משהו מאד ערטילאי, כאילו - מה זה משנה איזה נכסים הטייקונים האלה מחזיקים? עוד חברה, פחות חברה, הכל נשלט ממילא ע"י כמה משפחות. ובכן, מסתבר שזה חשוב מאד.

ראשית, הסבר קצר: נכס ריאלי הוא חברה שמייצרת ומוכרת משהו בעל ערך כגון מוצר או שירות (מזון, דירות, תקשורת וכו'). נכס פיננסי הוא חברה שמתעסקת בכסף ומתן אשראי (בנק, חברת השקעות, חברת ביטוח וכו').

אז למה זו בעיה? בואו נניח שלקבוצת קבצובה יש סופר ובנק. בא אדון איש ורוצה לפתוח סופר חדש. כדי לפתוח סופר, הוא זקוק להלוואה, ולכן הוא פונה לבנק של קבוצת קבצובה. לקבוצת קבצובה אין אינטרס לתת לאדון איש הלוואה, שכן הוא מתחרה בסופר של הקבוצה. יתר על כן, כדי לקבל הלוואה, אדון איש צריך להגיש תוכנית עסקית שמפרטת את המהלכים המתוכננים שלו. כלומר, במקרה הטוב - הוא יקבל תנאי אשראי גרועים, ובמקרה הגרוע - התוכנית העסקית שלו תגיע לידי המתחרים והם יוכלו לחבל בה.

365 Project: Day 45

A little perspective: A very small part of vision actually happens in our eyes. After the light hits the receptors , the brain normalizes colors and sizes. That’s why we’re surprised by the way colors look in a picture we’ve taken in yellow light or by how small the moon looks when you take a picture of it. When we look at the moon in the sky, the mind compensates for the distance and makes it seem larger. The camera doesn’t know how to do that…

365 Project: Day 44

You would think August is mid-summer. But really, we can almost smell fall in the air. The sun is setting earlier, and there are definitely more clouds in the sky than there were a month ago.

365 Project: Day 43

Concave reflective surfaces are cool. Even if it’s just a bowl with a banana in it.

365 Project: Day 42

Bird of Paradise. Gotta love all the beautiful flowers which grow along the route to the park!

365 Project: Day 41

This time, a view of (one of) my bookshelf(s)

365 Project: Day 40

Tortillas for lunch, yummmm…

שינויים בהרגלי הצריחה

לפני כמה שבועות, סיפרתי במטבח בעבודה איך הבן שלי יודע שהוא מקבל ארטיק מהקיוסק יום כן - יום לא, ורק ארטיק אחד "יקר" בשבוע. כלומר, לכל היותר 3 ארטיקים בשבוע, 2 מהם בעלות 3 ש"ח ואחד בעלות של עד 8 ש"ח (זה קיוסק במכרז מהעירייה, והמחירים אצלו סבירים לחלוטין). שתי אמהות שישבו שם באותו הזמן, התפלאו מאד ושאלו אם אני יכולה לבוא לחנך את הילדים שלהן (בתחום הזה לפחות).

התפתחה שיחה, בערך כך (אלה לא ציטוטים מדויקים, נא לא לתפוס אותי במילה): הן סיפרו על כל ההוצאות, שכל פעם שיוצאים מהבית חייבים לקנות ארטיק או ממתק אחר, או אפילו ארוחה שלמה. אחת סיפרה שהבת שלה מאד אוהבת עגילים, ושבגלל שיש לה אוזניים רגישות, היא קונה לה עגילים מזהב, שזה יוצא לא מעט כסף בסך הכל. שאלתי אם הילדים מקבלים דמי כיס והתשובה הייתה (בגדול): אנחנו לא נותנות דמי כיס, כי ממילא אנחנו קונות כל מה שהם מבקשים, ולכן בסופו של דבר נשלם פעמיים.

אחרי שלמדנו בפעם הקודמת איך להתנהל בתוך תקציב כמבוגרים, אדבר הפעם על התנהלות כספית של ועם ילדים, ואיך לא לשלם פעמיים.

365 Project: Day 39

שבת שלום!

365 Project: Day 38

About to become vegetable soup and mashed potatoes.

אלוהים, תן לי את הכסף לקנות מה שאני צריך, להנות ממה שאני רוצה, ואת התבונה להבחין ביניהם

בהמשך לחפירה הקודמת, אני מוסיפה לקבל השראה מכל המחאות המתרחשות בזמן האחרון, וגם הפעם – בזווית קצת שונה מהרגיל. קראנו על מצוקת מעמד הביניים, אך משום מה בגופי החדשות מתעקשים להביא סיפורים של אנשים שאינם מסכנים כלל וכלל, ופשוט אינם מתנהלים במסגרת התקציב שלהם. שמענו על א' הדלפון שמרויח 25 אלף ₪ נטו, ועדיין לא מצליח לגמור את החודש ללא מינוס. התוודענו לזוג המסכן הזה שגר ב"פריפריה" הרחוקה מודיעין. אני מבינה את מצוקתם, ובכל זאת – הבעיה שלהם אינה בעיה של הכנסות או יוקר מחיה בלתי אפשרי, אלא בעיה בניהול ההוצאות.

אני מסכימה שיקר מדי בישראל. אני מסכימה שהיחס בין יוקר המחיה למשכורות הוא לא סביר. אני גם חושבת שאין לכך פתרונות קסם, ושגם לא ניתן לכרוך יחדיו את בעיות הריכוזיות, חוסר התחרות, בעלות צולבת ועוד מרעין בישין ביחד עם בעיות הנדל"ן ולחשוב שאם נלך לגור באוהל בזמן החופשה מהאוניברסיטה זה משהו ישתנה מחר. פתרון של בעיות מהסוג הזה לוקח זמן. 

הנושא של הפוסט הזה הוא לא האם יקר בישראל או לא, או האם המחאה מוצדקת או לא, אלא איך ייתכן שבהנתן תנאים כלכליים מסוימים, אנשים מרשים לעצמם לחיות ברמת חיים מעבר ליכולתם.

בואו ננתח לרגע את המקרה של א' שהזכרתי לעיל. העיפו מבט בטבלת ההוצאות שלו. לבחור יש 4 ילדים, ואני שמחה בשבילו. אני אוהבת ילדים. לכן, נניח שההוצאות על גנים וצהרונים הן קשיחות. נניח גם שההוצאות על מזון קשיחות ואי אפשר להוריד בהן (לי זה נראה קצת מוגזם, אבל לי יש רק 2 ילדים קטנים ולכן אני לא יכולה באמת לדעת). גם עלות החשמל נראית לי לא הגיונית (בהתחלה חשבתי שזו עלות לחודשיים, וזה היה נראה לי סביר, אבל לא – זו עלות לחודש), אבל שוב – אני לא באמת יודעת.

עכשיו בואו נתבונן בעלות שכ"ד: 7000 ₪ בחודש, במקום מגורים המרוחק 35 ק"מ מת"א, זו כנראה וילה או לפחות חצי מדו. יכול להיות שאני טועה, אבל מבט בעלות הארנונה גורם לי לחשוב שקלעתי בדיוק. שוב שימו לב, שזו עלות של 1100 ₪ ארנונה לחודש (!). אני גרה בנתניה, וניתן למצוא כאן דירות 5 חדרים מהממות, 130 מ"ר ומעלה, בפחות מ6000 ₪ לחודש, במרחק (שימו לב) 35 ק"מ מת"א. ותנו לי לספר לכם, שגם הארנונה תהיה חצי ממה שהאדון משלם היום. הנה, חסכתי 2,100 1550 ₪ [עדכון: שכחתי שארנונה זה לחודשיים] בחודש בקלות, הוצאתי את האיש מהמינוס, ואפילו לא צריך לבטל את הכבלים.  

365 Project : Day 37

Punk style kids’ toy ball. Isn’t that just the coolest toy ever?

365 Project: Day 36

Morning on the way to work (I stopped by the side of the road to take the picture, I was sure if I waited for a minute or so a train would pass by).

365 Project: Day 35

My stash is full of this grey yarn. Does anyone have a suggestion what I should crochet with it?